הכרעת דין בתיק ת"פ 36725-07-10

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו שלושה פרטי אישום: האחד בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בתאריך 20/7/10, השני בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות כחודש קודם לכן והשלישי בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ופגיעה בפרטיות כשנה וחצי קודם לאירועים הנזכרים וכשנה קודם לאירוע הנזכר בפרט האישום הראשון.

כל המעשים הנטענים כוונו כלפי בת זוגו של הנאשם.

שמחה סימן טוב, היא בת זוגו של הנאשם - המתלוננת - סיפרה בעדותה בבית המשפט  כי השניים הם בני זוג מזה כעשרים ושלוש שנים וכי להם ארבעה ילדים משותפים בין הגילאים 1.5 - 18. למתלוננת עצמה שלושה ילדים נוספים, מהם בת אחת שהינה נשואה והמתגוררת באותו מושב בו מתגוררים בני הזוג.

מערכת  היחסים ביניהם ידעה עליות ומרודות, כך תארה, אך בשנים האחרונות חלה הדרדרות ביחסים. בין היתר בא הדבר לידי ביטוי בתקיפתה על ידי הנאשם בין פיזית ובין מילולית ואף בכך שמנע יציאתה מהבית.

היא הבהירה כי עיקר הקושי התגלה בשנה האחרונה, עת הפסיק הנאשם לעבוד ושהה שעות רבות בבית, הטריד את מנוחתה בלילות ולא הניח לה לישון וגם כאשר  עברה לישון בחדר אחר, נהג להיכנס לשם ולהפריע את שנתה. כן נהג להתחקות אחריה ולעקוב אחריה בלכתה אל חברותיה.

המתלוננת סיפרה כי ביום 14/6/09 הזמינה את המשטרה לביתה כיוון שהנאשם לא הניח לה לישון והלך אחריה בכל אשר פנתה. הוא תרץ זאת בכך שהוא רוצה להיות עם בתם הפעוטה, אשר אותה עת עדין נהגה לינוק. המתלוננת הבהירה לו כי אין בכך כל בעיה והוא יכול ליטול את התינוקת עימו. הנאשם סרב ואמר כי הוא מעוניין לשהות עם הילדה במקום בו בחרה המתלוננת לישון ואשר שם הניחה לצורך כך מזרון. הנאשם פשט את מכנסיו ונשכב על המזרון. המתלוננת חזרה וביקשה שיעזוב את המקום תוך שחזרה והסבירה לו כי היא הותירה לו את חדר השינה הנוח ובחרה לה מקום פחות נוח ללון בו וביקשה כי יניח לה. עוד הבהירה לו כי אם לא יניח לה תזעיק משטרה וכך עשתה. בזמן שהמתינו למשטרה, לבש הנאשם ת מכנסיו ועלה למעלה. משהגיעו השוטרים אמר להם הנאשם כי ברצונו  להתלונן כנגדה. משהיא נשאלה על ידי השוטרת שישבה עימה אם ברצונה להגיש תלונה אמרה לה כי עד כה במשך מספר הזדמנויות ויתרה על הגשת תלונה, אך עתה היא מרגישה כי עליה לעשות כן. היא הסבירה את מעשיה אותו יום בכך כי חשה שלא תוכל לשאת עוד את התנהגותו של הנאשם אשר לא הניח לה לישון בלילות והציק לה בימים.

המתלוננת הבהירה כי כוונתה בהצקות לכך שהנאשם נהג לקלל אותה תדיר ולהשפילה.

המתלוננת סיפרה כי במעמד הגשת אותה תלונה סיפרה על אירוע שהתרחש בעבר ואשר מועדו המדוייק אינו זכור לה. באחד הערבים התגלע ויכוח בינה לבין הנאשם והיא ביקשה לצאת מן הבית על מנת להרגע ולהפסיק את הויכוח. הנאשם סרב להניח לה לעשות כן ונעמד בפתח הבית באומרו לה כי היא לא תצא מן הבית. גם כאשר המתלוננת הבהירה לו כי תזעיק את המשטרה, לא זז הנאשם ממקומו. לאחר זמן כלשהו, הצליחה המתלוננת לעזוב את הבית ויצאה ממנו בריצה כאשר הנאשם דולק אחריה. המתלוננת הגיעה עד לתחנת האוטובוס שהיא במרחק של כחמש דקות ריצה ושם הדביק אותה הנאשם והצליח לתפוס אותה. מדובר במבנה מעץ של תחנת האוטובוס הפתוח מצידו הקדמי. המתלוננת תארה הכיצד בכל פעם שניסתה לזוז בתוך מבנה זה אחז בה הנאשם והטיח אותה בדופן המבנה.

כך התמשך האירוע כמה דקות עד אשר במקום עבר רכב כלשהו והנהג סייע לה בכך שהזעיק למקום משטרה ותוך כיד כך הנאשם ניסה כל העת להסביר לאותו נהג מדוע אין כל צורך בהזמנת המשטרה. במהלך שיחתו של הנאשם עם הנהג, הצליחה המתלוננת להימלט  ונכנסה אל אחת החצרות הסמכות שם הסתתרה בתוך הצמחיה. גם משהבחינה באורות הכחולים של ניידת המשטרה, כך סיפרה לא יצאה ממקום מסתורה וכיום היא מבינה שטעתה בכך. המתלוננת סיפרה כי פחדה לצאת כיוון ש"יש משטרה נכון לאותו רגע אבל מה יהיה שאני אחזור למחרת הביתה, אז מה יהיה לי אז, פחדתי".

המתלוננת עמדה על כך כי במקום היה מאן דהוא אשר הזמין את המשטרה והיא צפתה באורות הכחולים של הניידת ממקום מסתורה, אלא שהיא פחדה לצאת ממקום זה וכן הוסיפה כי רק לאחר כשעה  שעה וחצי יצאה מן המסתור ואף לא ישנה בביתה אותו לילה.

עוד סיפרה המתלוננת כי ביום 20/7/11 הגישה תלונה נוספת כנגד הנאשם במשטרה. המתלוננת הקדימה וסיפרה על התנהגותו של הנאשם עוד בתקופה שקדמה ליום זה וציינה כי לא היה באפשרותה להותיר את ילדתה לטיפולו של הנאשם ובהזדמנות מסויימת כאשר הותירה את בתה בת השש עם אמה, התקשר הנאשם למשטרה והודיע כי היא מפקירה את הבת ועל כן הבינה כי אם ברצונה לפגוש את חברותיה שלה עליה למצוא סידור לבנותיה הקטנות. ערב קודם להגשת התלונה, כך סיפרה, עמדה לפגוש בחברתה המתגוררת במושב והבינה כי את ילדתה הפעוטה תיקח עימה ואילו את ילדתה בת השש הותירה אצל בתה הגדולה על מנת שתלון שם, יחד עם נכדתה. היא אף הבהירה לנאשם כי הילדה ישנה אצל בתה.  משחזרה בסביבות השעה 1.00 פגש בה הנאשם שאמר לה כי ברצונו שעתה תצא ותחזיר את הילדה הביתה. המתלוננת הבהירה לו כי לא תעשה כן בשעות הלילה וכי תחזיר את הילדה בבוקר. אם כך, אמר לה הנאשם הוא עתיד להזעיק את המשטרה. המתלוננת אמנם שמעה אותו משוחח אך בפועל משטרה לא הגיעה אל הבית אותו לילה.

למחרת בבוקר שאל הנאשם את המתלוננת האם היא מתעדת להחזיר את הילדה הביתה ומשהשיבה בחיוב, ניגש אליה הנאשם בעודו מחזיק את ילדתם הפעוטה על ידיו והחל לקללה ולגדפה ואף סטר לה באחורי ראשה, כפי שהדגימה בבית המשפט. המתלוננת נטלה את הילדה הקטנה מידיו ונסעה לפגוש בעו"ד, עימו נקבעה לה פגישה מבעוד מועד. במהלך הפגישה סיפרה לו על אירוע זה והוא הבהיר לה כי עליה להתלונן במשטרה. המתלוננת הסבירה כי הגיעה אל המשטרה רק בערבו של אותו יום כיוון שהתקופה היתה תקופת החופש הגדול והיה עליה לחזור אל בתה שלא יכולה היתה לשמור על ילדתה והיא לא רצתה לקחת עימה את שתי הבנות הקטנות אל המשטרה.

המתלוננת המשיכה וסיפרה על אירוע נוסף אשר התרחש בשבת של ל"ג בעומר. המתלוננת תארה שיחה שהתנהלה בין השניים אודות מצבם הכלכלי ואודות רצונה לנהל את ענייניהם הכלכליים בעצמה. הנאשם נאות לבקשתה ומסר לה המחאות שהיו ברשותו. לאחר זמן מה הבהיר לה כי אלה לא ניתנו לה סתם כך וכי עתה עליה לעלות למעלה לחדר השינה. המתלוננת הבהירה לו כי לא היתה כל כוונה כי היא תקבל את ההמחאות לרשותה תמורת מתן סקס וכי מדובר היה בניהול ענייני הבית אלא שהנאשם עמד על כך כי היא תעלה למעלה, ואף גרר אותה והחל להוריד את מכנסיה והודיע לה כי אם היא מסרבת, עליה להחזיר את ההמחאות. משסרבה המתלוננת לעשות כן, ירד הנאשם אל החדר בו מתגוררת אמה של המתלוננת והחל לפזר בגדים שהיו שם בארונות, כך עשה גם בחדרם של בני הזוג. או אז הסכימה המתלוננת להחזיר לו את ההמחאות וביקשה כי יותיר ברשותה אך המחאה אחת, בה נקוב התאריך הקרוב ביותר וכך סוכם בין השניים. לאחר שהדבר נעשה. הודיע הנאשם למתלוננת כי עליה לחפש אחר מכשיר הטלפון שלה. המתלוננת סיפרה כי "נכנסה להיסטריה" משגילתה כי מכשיר הטלפון שלה נעלם, כיוון שאותה תקופה ניתק הנאשם את מכשיר הטלפון הקווי שהיה בבית והמכשיר שלה היה הדרך היחידה ליצור קשר והיא חששה שלא תוכל לעשות כן אם יעלה הצורך בכך למשל, אם יתקוף אותה הנאשם, אם ימנע ממנה מלצאת את הבית וכו'.

היא ציינה כי חששה מצעד זה של הנאשם, כיוון שבעבר כבר "העלים" הנאשם את הטלפון שלה לתקופות כאלה ואחרות במספר הזדמנויות.

הנאשם מסר למתלוננת את הטלפון שלו, אלא שהיא הבהירה לו כי רצונה במכשיר שלה, שם שמורים מספרי טלפון וכיו"ב. עוד הבהירה לו כי אם לא יחזיר לה את מכשיר הטלפון שלה היא תשליך את שלו וכך עשתה והשליכה אותו לשירותים. הנאשם הוציא את מכשיר הטלפון שלו והחל לקלל את המתלוננת וכן אמר לה: "את תראי מה אני אעשה לך אם עד עכשיו לא היית צריכה לפחד את תתחילי לפחד".

המתלוננת הבינה כי הנאשם לא עזב למעשה את החדר ועל כן מכשיר הטלפון שלה אמור להיות עליו ועל כן ניגשה אליו על מנת לגעת בכיסו ולבדוק באם הטלפון מצוי שם. או אז, כך תארה, הפך אותה הנאשם ונשך אותה בידה, בפרק היד שמאל, כפי שהדגימה בבית המשפט.

המתלוננת ציינה כי בהודעותיה במשטרה מסרה את כל האמור לעיל בקיצור כיוון שנחקרה על ידי גבר והתביישה למסור את הדברים ואולם עתה בבית המשפט  מדובר ב"פורום אחר" ועל כן הרחיבה את תיאוריה.

בפתח חקירתה הנגדית הצהירה המתלוננת לשאלות ב"כ הנאשם כי אין ברשותה נכסים, כי לא ירשה דבר וכי מצבה הכלכלי גרוע. היא מקיימת, כך ציינה מקיצבת הביטוח הלאומי שלה ושל אמה. היא אף סיפרה כי אין לה חשבון בנק משלה. המתלוננת תארה כיצד כל השנים היא אכן קיבלה קיצבת ביטוח לאומי בעבור הילדים והנאשם הוא זה שעבד ובמרבית תקופת חייהם המשותפים היו רווחיו יפים וטובים והוא אף התפרנס משכירויות שונות וההמחאות בהן דובר לעיל הן פרי אותן שכירויות ולהערכתה מדובר בהכנסה של כ-70,000 ש"ח לחודש מדמי השכירות עבור נכסים אלה.

המתלוננת אף אישרה כי אכן במרבית התקופה השניים ניהלו אורח חיים אמיד למדי, עברו להתגורר ברינתיה בבית פרטי עם חצר, אמה התגוררה עימה ונעזרה בפיליפינית שהתגוררה עימם.